חוויה אישית
תמר פתחיה - ממונה ארצית, רווחה וקהילה, אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון,
משרד החינוך.
יום שישי בבוקר, אני בדרכי מאזור המרכז לכרכור, לפגוש ולחוות "טעימות" של עבודת מטפלים בטבע. כבר בעלותי לכביש 1 החלה לפעם בי התרגשות לקראת הבאות. אני כשלעצמי אוהבת לטייל בטבע ונהנית מכל הקשור לפריחה, טבע ואדמה. הדרך לכרכור בעונה זו של השנה מבשרת בנופיה את הציפייה לפריחה המתרגשת ובאה אלינו לקראת החורף. ואיתה גם אני הרגשתי מתיחות וצפייה לחוויה אותה אני מתעתדת לעבור.
כבר בכניסה לכרכור יכולתי להבחין באופי דמוגרפי שונה לחלוטין. בתים נמוכים שאינם מתיימרים להתנשא השמימה ולהעיד על נוכחותם. אלא תחושה של צניעות, קרבה לאדמה, ומחוברות אמיתית לטבע הבראשיתי.
עם הגיעי למחוז חפצי קיבלו את פניי חבורה של אנשים צעירים מטפלים למיניהם אשר ישבו על מחצלות וכיבדו בפירות את הבאים. הכול התנהל בנועם בחיוך ובשלווה המשרה מיד על המצטרפים תחושה של רוגע. כשהתאספו כל הקרואים עברנו לפעילות בחצר הבית החולש על שטח גדול עם עצי חרוב, תאנה אלונים ועצי נוי.
את הסדנא שערכה כחמש שעות העבירו המטפלים באמנות, במוסיקה ובשיטת ה"אקומי". כפי שציינתי הסדנאות היו רק טעימות מכל התחומים, וכל אחת מהן השאירה את חותמה בי. אך המשמעות הגדולה ביותר מבחינתי שקיבלתי מאותו היום, הייתה בשיחת הסיכום.
בסופו של היום לאחר שחווינו כל אחד בדרכו משלל החוויות, פנה מנהל המרכז לחברים וביקש שכל מי שרוצה לשתף במשהו אכן ישתף. מתוך 25 משתתפים היה רוב למורות (רק הן היו מוכנות לשתף כל כך מהר). האמירות היו "אני מורה לחינוך מיוחד ולאחרונה חוויתי פחד שאינני יכולה עוד להגן על תלמידיי. חשתי שאני זקוקה לכלים אחרים, ועכשיו אני מרגישה שיש לי עם מה לחזור לכיתה". אחרת סיפרה שהיא מלמדת ביולוגיה בכיתות אומץ, ומאחר והיא נדרשת להמציא שיטות עבודה שיגרמו לילדים להיות מרוכזים ומאותגרים היא משתמשת גם בטכניקות שאת חלקן חווינו בסדנא, ולכן היא באה כדי ללמוד ולהעשיר את עצמה למען התמודדות טובה יותר עם תלמידיה ועוד כהנה וכהנה דוגמאות שעלו בשיחה.
בדרכי חזרה הביתה הייתה לי הזדמנות לעבד את חוויות היום כולו, ומלבד ההתנסות עצמה אני יכולה לומר כי ריגשה ושמחה אותי העובדה שמורים ומורות מחפשים דרכים נוספות כדי להעשיר את עצמם אך בעיקר כדי להעניק לתלמידיהם איכות הוראה טובה יותר.